החלטה בתיק תא"מ 36131-08-11

ביום 01/05/2012 ניתן פס"ד כנגד המבקש.

ביום 01/07/2012 הגיש המבקש בקשה לביטול פס"ד בציינו, כי אינו יודע במדויק מתי קיבל את פסה"ד ומכל מקום ב"כ המשיבים נתן הסכמה פה, להארכת המועד להגשת הבקשה.

כתב התביעה נמסר לידי אשת המבקש ביום 29/02/2012, עפ"י האמור בבקשה, באמצעות אשתו.

המבקש סובל מהפרעות נפשיות בעטיין חושד הוא, כי אשתו בוגדת בו, מנסה להרעילו והוא מכה אותה בשל כך, בשל כל אלה, נהג לישון בבית אימו.

המבקש אושפז באשפוז כפוי מיום 7/2/2012 עד יום 7/3/2012 ובשל כך, אשתו אשר קיבלה את כתב התביעה, לא מסרה לו את הכתב.

אמנם, המסירה הייתה לבן משפחה, אך לא בן משפחה המתגורר עימו.

העובדות הללו נסמכות בתצהיר המבקש.

המשיבה הגישה תשובה ביום 11/7/2012 והיא מציעה לדחות את הבקשה ולהותיר את פסה"ד על כנו (לבד מחיוב המבקש מהוצאותיה) כל זאת בהתבסס על טענות הנתבע 1 (אשר נמחק כנתבע עפ"י החלטת ביהמ"ש מיום 1/5/2012) לפיהן, המבקש הוא אשר נהג ברכב.

אין מחלוקת, מציינת התשובה, אודות המצאת כתב התביעה המתוקן למבקש, באמצעות אשתו ביום 29/02/2012.

המבקש טוען, כי לא התגורר עם אשתו באותו זמן.

עיון בסיכום האשפוז שצירף המבקש לבקשתו, מעלה, כי המבקש יצא למספר חופשות מוצלחות לביתו במהלך אשפוזו הכפוי מבלי שהיו אירועים חריגים, ואף השלים עם אשתו והם מתכוננים להתחיל טיפול זוגי דרך הרווחה (נספח 1 לתשובה).

התשובה מדגישה, כי המבקש השתחרר מאשפוזו ביום 7/3/2012, כאשר המועד האחרון להגשת כתב ההגנה חל ביום 15/04/2012 ואף אם כאמור בבקשתו, לא קיבל את כתב התביעה  עד מועד שחרורו, הרי שהיו לו למעלה מ- 30 ימים להגיש את כתב הגנתו או לפנות לעו"ד.

התשובה מציינת, כי לא הוגש כל תצהיר מטעם אשת המבקש לתמוך בעובדת המגורים הנפרדת של הצדדים, בכלל, והמועד בו מסרה לו את כתב התביעה, בפרט.

באשר לסיכויי הצלחתו של המבקש מדגישה התשובה את האמור בטופס ההודעה של התאונה שהומצאה ע"י הנתבע 1 (צורף כנספח 2 לבקשה) שם נרשם כי הנהג הוא המבקש כאן וכי בהודעתו למבטח הרכב ציין " נסעתי בפקק תנועה...ובלי לשים לב פגעתי ברכב שנסע לפני וגרמתי לו נזק מאחורה".

תשובת המבקש לתשובת המשיבים הוגשה לאחר ארכה, ביום 1/8/2012.

התשובה מציינת, כי עסקינן בבקשה לביטול פסה"ד מחובת הצדק ולכן אין מקום להיזקק לטיב ההגנה שבפי המבקש, כמו גם, לסיכויי הצלחתה.

המבקש מציין בתשובה, כי לא חזר להתגורר עם אשתו מיד לאחר שחרורו, אלא התגורר בבית אימו כחודש ימים, כי לא צירף תצהיר מטעם אשתו, הואיל וסיכום האשפוז תומך בסכסוך שהיה ביניהם וכי ניסיון של ב"כ המבקש ליצור קשר עם אשת המבקש לצורך הגשת תצהיר, לא צלח.

הבקשה נסמכת בתצהיר מזכירתו של ב"כ המבקש, ממילא, אין באפשרות המשיבים להתייחס אליו שכן סבב הכתבים הסתיים למענה המבקש לתשובת המשיבים.

לאחר בחינת מכלול הכתבים דומני, בניגוד לעמדת המבקש, כי אין הבקשה ממוקדת אך ורק לביטול מחובת הצדק באשר לא עלה בידי המבקש להרים את הנטל המתחייב ולהראות, כי לא התגורר עם אשתו (מקבלת המסירה) במועדים השייכים שלמן ההמצאה של כתב התביעה לידיה ועד היום האחרון להגשת כתב הגנה כאשר בין לבין חלפו 45 ימים, במרביתם לא היה המבקש מאושפז.